אהבה זו מילה שמעלה בנו המון אסוציאציות, יש רבדים שונים  של אהבה, יש אהבה שבין גבר ואישה, יש אהבה של הורים לילדים, יש אהבה לבורא, אהבה ליופיו של הטבע ועוד סוגים רבים של אהבה.

 

כולם הם חלק מחיינו, אהבה זו מילה שמגלמת בתוכה כל כך הרבה משמעויות ומאד קשה להגדירה, היא מסוג הדברים שמתחילים היכן שהמילים מסתימות, אהבה קשורה למימד החוויתי, תחושתי, זה אותו ניצוץ שרואים בעיניים של אדם מאוהב.

 

אהבה היא מיצרך מבוקש לחיים מלאים ובריאים, ילדים שגדלו במשפחות ללא אהבה והרגישו שאינם נחוצים, גופם הפסיק להפריש את הורמון הגדילה, גם שקיבלו אותו באופן מלאכותי,זה לא עזר, אם כך קל להבין שהאהבה היא עוצמה של אנרגיית חיים.

 

מה זאת אהבה, זהו רגש מאד עוצמתי, תדר של ריפוי שכאשר אנו מצויים בו, אנו חשים שלווה, אופטימיות , שמחה, הגוף מתמלא בחיות ועוצמה, לעיתים אפילו מרגישים פחות צורך לישון ולאכול.

 

רוב ההיבטים השונים של אהבה מתייחסים למושא שהוא חיצוני מאיתנו,לדוגמא אהבת גבר לאישה, אם אין אישה אין אהבה, זוהי נקודת מבט אחת על אהבה, קיימת גם אהבה שאינה תלויה בדבר חיצוני לנו, זוהי אהבה עצמית.

 

אהבה עצמית במבט חטוף יכולה להיתפס כאגואיזם אך לא זאת הכוונה, אלא אהבה שה"דלק" המניע אותה הוא פנימי, אין לי צורך באישור חיצוני בבחירות שאני עושה ובאמת הפנימית שלי.

 

אדם ללא אהבה עצמית, יכול לאמץ בקלות רבה דפוסים של ריצוי הסובבים אותו, בכל מעגלי החיים. הדפוס של לרצות את הסביבה נעשה לרב על מנת  להיות אהוד ומקובל, ול"רכוש" את אהבתם של ה"מקורבים" גם במחיר של ביטול עצמי, לרוב דפוס זה נעשה באופן לא מודע. כך שבהתנהלות מסוג זה, נוצר מצב שבו האדם שם את רצונותיו וצרכיו אחרונים ברשימה, הוא מבזבז משאבים אדירים בלרצות את סביבתו, מה שמותיר אותו עוד יותר מתוסכל, כי לא נשארים לו אנרגיה וזמן עבור מילוי צרכיו ורצונותיו.

 

מי ששרוי בדפוס זה באופן "כפייתי" סובל עוד יותר, כי הוא מנסה לרצות את כולם, משימה שהיא בלתי אפשרית , כמובן שלא משנה מה נעשה תמיד יהיה מישהו לא מרוצה.   התסכול רק הולך וגובר  אם  בחרתי לא על פי אמות המידה או האמת הפנימית שלי. עד שיום אחד, האדם מתעורר תרתי משמע ומבין שהוא בעצם לא חי את חייו, אלא את החיים של מישהו אחר. אם האדם מתעורר מספיק מוקדם הוא יכול למנוע את השתרשותם של מחלות שונות לעתיד לבוא. כשאנו חיים כך לאורך זמן אנו מאפשרים את נביטתם של אותם זרעים הרסניים כמו רגשות לא מאוזנים, כגון: תסכול , מירמור, כעס, החמצה, קינאה, התורמים ליציאה מאיזון של הגוף שנחווה על ידנו ככאב, כאב לאורך זמן שלא מטופל לרב מתפתח למחלה.

 

תהליך זה של יציאה מאיזון קורם עור וגידים כאשר קיים הבדל בין המקום שבו האדם נמצא לבין המקום שבו הוא היה רוצה להיות, כשהוא מספיק מודע להבין זאת. כשאנו מדחיקים תכונות שלנו, רצונות וצרכים, נוצר קונפליקט בין הרגש לנפש. ומי שמשלם את המחיר הוא הגוף, דרכו מודיע הרגש למוח שישנה בעיה ושהוא מתעלם ממנה.

 

אהבה עצמית נוצרת כאשר חיים בדרך שאין בה בגידה עצמית. היא קיימת בשעה שהאדם חי ע"פ האמת הפנימית שלו תהא אשר תהא.

 

עצתי לכם היא: חיו ע"פ האמת הפנימית שלכם וקבלו החלטות ממקום זה גם אם יש סיכוי ש"תכשלו" ותשמעו את "אמרתי לך"... ותמיד תזכרו שטוב שיש איזה "פולניה" בסביבה.